רחל נערת הליווי וכך זה מתחיל …. הדבר הראשון שרחל הבחינה כשפקחה את עיניה היה הרכות של הסדינים שלה. הם ליטפו את עורה באהבה, והזכירו לה קטיפה שנוגעת במשי. כשהיא נמתחה בעצבנות, לוקחת את סביבתה החושנית, תחושת שביעות רצון מילאה את ישותה. היא לא יכלה שלא לחוש גאה עד כמה היא הגיעה מאז ימי אי הוודאות והפחד. כעת, היא עמדה גבוה כמלכת התחום שלה – גבוה מעל ההמולה של רחובות ניו יורק, שוכנת בבטחה בתוך דירת הפנטהאוז המפוארת שלה.
השמש הזורמת מבעד לחלונות מהרצפה עד התקרה הפילה זוהר חם על רצפות העץ והריהוט המודרני שעיטרו את חללתה. נראה היה כאילו כל העיר מונחת למרגלותיה; כוח ושליטה הנובעים מכל נקבובית.
אבל אפילו עם כל הדברים האלה שעומדים לרשותה, נשאר גבר אחד שנוכחותו הותירה אותה בתחושת אי נוחות אך נמשכת כמו עש ללהבה – מר בלקווד. היא תהתה מה יש בו שכבש אותה כל כך עמוק?
טבעו המסתורי המרהר אולי? או אולי זה היה משהו ראשוני יותר שעורר בתוכה, איזו תשוקה עתיקה להרפתקה המחפשת הגשמה? מה שזה לא יהיה, היא ידעה שהיא צריכה תשובות. כשיצאה למרפסת הפרטית שלה, רחל נערת הליווי ספגה שוב את הנופים עוצרי הנשימה של העיר האהובה שלה. קו הרקיע נוצץ לפניה כמו מיליון יהלומים על קטיפה שחורה.
כאילו זומן על ידי מחשבותיה, מר בלקווד הגיח מהצללים מאחוריה.
נוכחותו העבירה צמרמורת במורד עמוד השדרה שלה, מרגשת ומטרידה בו-זמנית. הוא פסע לעברה ללא מאמץ, נשען על המעקה לצדה. "איך ידעת שאני אהיה כאן?" הוא שאל בקור רוח, מתקן אותה במבטו העז. רחל נערת הליווי מצאה את עצמה נאבקת למצוא מילים בתוך פעימות הלב המהיר. "אינסטינקט," היא ענתה לבסוף, קולה מתנודד קלות.
בלי אזהרה מוקדמת, מר בלקווד הושיט את ידו לעברה, כף היד כלפי מעלה.
ללא היסוס, רחל הניחה את שלה בשלו. היה ביניהם קשר שאין להכחישו, חשמל מתפצפץ מתחת לפני השטח. באחיזה איתנה הם נעלו עיניים, עוצמת חילופי הדברים שלהם התחזקה בשנייה. רייצ'ל חשה את הרגע מתקרב, הרגישה את נשימתה נתקפת בציפייה. תוך שהיא מנצלת את השקט החולף, היא החליטה לשאול את השאלה הבוערת בליבת סקרנותה. "מי אתה בדיוק, מר בלקווד?"
הוא חייך חידתי, הרפה את ידה רק כדי לכרוך את זרועו סביב מותניה במקום זאת.
המגע שלו היה עדין באופן מפתיע למרות הפרסונה העוצמתית שהוא הקרין. לרגעים הקצרים ביותר, נדמה היה שהזמן עמד מלכת כשגופם נלחץ זה לזה. הרצון והצורך ניכרו באופן שבו מר בלקווד קירב אותה, ולא הותיר ספק לגבי לאן המפגש הזה עלול להוביל.
רחל נערת ליווי נאבקה כדי לשמור על קור רוח, מנסה לא לתת להתרגשותה להשתלט עליה.
"אם אתה מצפה ממני לבטוח בך, אז אתה חייב לספר לי." למרות הטון התובעני שלה, היא יכלה לשמוע את הפגיעות מחלחלת לתוך קולה. בתגובה, מר בלקווד קירב אותה עוד יותר, מעביר את אצבעותיו דרך המנעולים המשייים שלה. נשימתם התערבבה כשהם חלקו וידויים אינטימיים. ופתאום, הכל התבהר… רחל הבינה מדוע האיש הזה מחפש את החברות שלה; זו לא הייתה רק משיכה פיזית שקשרה אותם יחד.
היא ראתה את הכאב החבוי עמוק בתוך העיניים החודרות הללו; הצער של שנים עברו עדיין מייסר אותו.
נראה היה שמר בלקווד לא רצה יותר מאשר נחמה מהחיים הסוערים שניהל. אולי זה הסביר מדוע הוא חזר שוב ושוב לצדה של רחל נערת הליווי, מחפש מקלט בזרועותיו של אחר. אבל למה עכשיו? למה לחשוף מידע אישי כזה אחרי כל כך הרבה הכחשה? האם הוא מוכן לפתוח את עצמו במלואו בפני מישהו אחר?
רחל נערת הליווי הרגישה את לבה מתנפח בחמלה כשההבנה החלה לה. האיש הזה אולי נראה קר ומרוחק, אבל מתחת מסתתרת נשמה זועקת לנחמה וקבלה.
עלה בדעתה של רחל נערת הליווי שגם היא כמהה לקשר עמוק יותר מעבר לסיפוק פיזי פשוט – כזה שחורג מגבולות ומתריס מול נורמות חברתיות.
כשהרגישה פרץ פתאומי של אומץ, רחל נערת הליווי הושיטה את ידה כדי לאתר את עצם הלחי שלו בקלילות בקצות אצבעותיה. פניו נשאו עקבות של הפתעה, אבל היה גם שמץ של הקלה שהדהד בתוכה. התקשורת השקטה הזו דיברה רבות; זה חיזק את הקשר שלהם עוד יותר, ופתח דלתות חדשות לחקר ולצמיחה.
About the author